×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע אורח חיים ת״טשו״ע
;?!
אָ
דין מקום נתינת העירוב, וּבוֹ י״ג סְעִיפִים
(א) הַנּוֹתֵן עֵרוּבוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֵינוֹ עֵרוּב. לְפִי שֶׁבֵּית הַקְּבָרוֹת אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְכֵיוָן שֶׁרוֹצֶה בְּקִיּוּם הָעֵרוּב שָׁם אַחַר קְנִיָּה, הֲרֵי נֶהֱנֶה בּוֹ. וְאִם נְתָנוֹ בְּבֵית הַפְּרָס, הֲרֵי זֶה עֵרוּב וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְהִכָּנֵס שָׁם בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ אוֹ שֶׁיְּנַפַּח וְהוֹלֵךְ.
(ב) צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הוּא וְעֵרוּבוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לוֹ לְאָכְלוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. לְפִיכָךְ אִם נִתְכַּוֵּן לִשְׁבֹּת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֵינוֹ עֵרוּב, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֶלָּא בַּעֲבֵרָה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לִשְׁבֹּת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בַּכַּרְמְלִית, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִשְׁבֹּת בַּכַּרְמְלִית וְהִנִּיחַ עֵרוּבוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הֲרֵי זֶה עֵרוּב, שֶׁבִּשְׁעַת קְנִיַּת הָעֵרוּב שֶׁהוּא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֻתָּר לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מִכָּל אֶחָד מִשְּׁתֵּי הָרָשֻׁיּוֹת לַכַּרְמְלִית לִדְבַר מִצְוָה. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בִּמְקוֹם מִצְוָה אוֹ בִּשְׁעַת הַדַּחַק. (ג) נְתָנוֹ בְּרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ הַקֻּנְדֵּס הַצּוֹמְחִים מִן הָאָרֶץ, אֵינוֹ עֵרוּב, מִפְּנֵי שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהֵם רַכִּים וְנוֹחִים לְקִטּוּם וְיִתְחַיֵּב חַטָּאת, גָּזְרוּ בָּהֶם, {וְאִם הֵם רַכִּים כְּיֶרֶק עַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ סִימָן של״ו,} אֲפִלּוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם מִצְוָה; וְאִם הָיוּ תְּלוּשִׁים וּנְעוּצִים, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. (ד) נְתָנוֹ בְּמִגְדָּל וְנָעַל בְּפָנָיו, וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ מִבְּעוֹד יוֹם אוֹ שֶׁנָּפַל עָלָיו גַּל, אִם יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בְּלֹא עֲשִׂיַּת מְלָאכָה דְּאוֹרַיְתָא, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. (ה) כָּל הַמַּנִּיחַ עֵרוּבוֹ בְּמָקוֹם, יֵשׁ לוֹ בִּמְקוֹם עֵרוּבוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, לְפִיכָךְ הַמַּנִּיחַ עֵרוּבֵי תְּחוּמִין שֶׁלּוֹ בְּסוֹף הַתְּחוּם וְנִתְגַּלְגֵּל בְּתוֹךְ ד׳ אַמּוֹת, הֲרֵי זֶה עֵרוּב; חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, אֵינוֹ עֵרוּב. (ו) אָבַד עֵרוּבוֹ אוֹ נִשְׂרַף, אוֹ אִם הָיָה בְּסוֹף הַתְּחוּם וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְד׳ אַמּוֹת, אוֹ שֶׁהָיְתָה תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינוֹ עֵרוּב; מִשֶּׁחָשְׁכָה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב שֶׁקְּנִיַּת הָעֵרוּב בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אִם סָפֵק, כָּשֵׁר; שֶׁסְפֵק הָעֵרוּב כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֶזְקַת כַּשְׁרוּת כְּגוֹן זֶה שֶׁהִנִּיחוּ שָׁם וְאֵרַע בּוֹ סָפֵק; אֲבָל אִם לֹא הָיָה לוֹ חֶזְקַת כַּשְׁרוּת, כְּגוֹן סָפֵק אִם הֻנַּח שָׁם אִם לָאו, לֹא. (ז) כֵּיצַד עֲשִׂיַּת עֵרוּב, אִם רוֹצֶה לֵילֵךְ בְּסוֹף הַתְּחוּם אוֹ בְּתוֹכוֹ וּלְהַחְשִׁיךְ שָׁם, זֶה הוּא עִקַּר מִצְוָתוֹ. וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר: שְׁבִיתָתִי בַּמְּקוֹמִי, אֶלָּא הֶחְשִׁיךְ שָׁם וְשָׁתַק, לֹא שְׁנָא מִי שֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לְהַחְשִׁיךְ עַל הַתְּחוּם לֹא שְׁנָא מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, קוֹנֶה אַלְפַּיִם אַמָּה בְּלֹא אֲמִירָה. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִטְרֹחַ לְהַחְשִׁיךְ שָׁם, יֵלֵךְ מִבְּעוֹד יוֹם וְיַנִּיחַ שָׁם מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מְזוֹנוֹ. וְאִם הוּא חוֹלֶה אוֹ רְעַבְתָּן, שִׁעוּרוֹ שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם כְּשִׁשָּׁה בֵּיצִים מִפַּת, {וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שס״ח סָעִיף ג׳,} אוֹ מִכָּל דָּבָר שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִין בּוֹ שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת; וְאִם הוּא לִפְתָּן, בִּכְדֵי לֶאֱכֹל בּוֹ שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת סַגֵּי. וְאוֹמֵר: בְּזֶה הָעֵרוּב אֶהְיֶה מֻתָּר לֵילֵךְ לְמָחָר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְחוֹזֵר וְלָן בְּבֵיתוֹ וַאֲפִלּוּ הָכֵי מוֹדְדִים לוֹ תְּחוּמוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ דָּר שָׁם. אֲבָל הַתַּלְמִידִים הָאוֹכְלִים אֵצֶל בַּעֲלֵי בָּתִּים, שֶׁבָּתֵּיהֶם בַּשָּׂדֶה וְחוֹזְרִים וְלָנִים בְּבֵית רַבָּם, מוֹדְדִין לָהֶם תְּחוּמָם מִבֵּית רַבָּם שֶׁהוּא מְקוֹם לִינָתָם שֶׁהוּא לָהֶם עִקָּר, שֶׁשָּׁם הָיוּ חֲפֵצִים גַּם לֶאֱכֹל אִלּוּ הָיָה שָׁם מְזוֹנָם. (ח) אִם יִרְצֶה יִשְׁלַח הָעֵרוּב עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְיֹאמַר: בְּזֶה הָעֵרוּב יְהֵא פְּלוֹנִי מֻתָּר לֵילֵךְ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֵרוּב; וְאִם שְׁלָחוֹ עַל יְדֵי חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֵרוּב, אֵינוֹ עֵרוּב. וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ, וּשְׁלָחוֹ עַל יְדֵי אֶחָד מֵאֵלּוּ וַאֲפִלּוּ שְׁלָחוֹ עַל הַפִּיל אוֹ עַל הַקּוֹף וְרָאָה מֵרָחוֹק שֶׁהִגִּיעַ שָׁם וּנְתָנוֹ לוֹ, הָוֵי עֵרוּב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה שֶׁהִנִּיחוֹ הָאַחֵר, דַּחֲזָקָה: שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ. וְכֵן רַבִּים שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בְּעֵרוּבֵי תְּחוּמִין וְרָצוּ לִשְׁלֹח עֵרוּבָם בְּיַד אַחֵר, הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּחִין. (ט) אֶחָד אוֹ רַבִּים שֶׁאָמְרוּ לְאֶחָד: צֵא עָרֵב עָלֵינוּ, וְעֵרֵב עֲלֵיהֶם בְּאֵיזֶה רוּחַ שֶׁרָצָה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב וְיוֹצְאִים בּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא יִחֲדוּ לוֹ רוּחַ. (י) הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: עָרֵב עָלַי בִּתְמָרִים; וְעֵרֵב עָלָיו בִּגְרוֹגָרוֹת; בִּגְרוֹגָרוֹת, וְעֵרֵב עָלָיו בִּתְמָרִים; אָמַר לוֹ: הַנַּח עֵרוּבִי בְּמִגְדָּל, וְהִנִּיחוּ בְּשׁוֹבָךְ; בְּשׁוֹבָךְ, וְהִנִּיחוֹ בְּמִגְדָּל; בְּבַיִת, וְהִנִּיחוּ בַּעֲלִיָּה; בַּעֲלִיָּה, וְהִנִּיחוֹ בְּבַיִת, אֵינוֹ עֵרוּב. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: עָרֵב עָלַי, סְתָם, וְעֵרֵב עָלָיו בֵּין בִּגְרוֹגָרוֹת בֵּין בִּתְמָרִים בֵּין בְּבַיִת בֵּין בַּעֲלִיָּה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. (יא) מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וּמַכִּיר אִילָן אוֹ גָּדֵר בְּסוֹף אַלְפַּיִם אַמָּה, וְיָרֵא שֶׁמָּא תֶחְשַׁךְ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ שָׁם, וְאָמַר: שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו בְּעִקָּרוֹ, קָנָה שְׁבִיתָה בְּעִקָּרוֹ וְיֵשׁ לוֹ מִשָּׁם אַלְפַּיִם אַמָּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם בְּמַהֲלָךְ בֵּינוֹנִי אֶלָּא אִם כֵּן יָרוּץ, מֻתָּר לֵילֵךְ לְשָׁם בְּנַחַת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם. אֲבָל אִם לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַגִּיעַ שָׁם כְּלָל מִבְּעוֹד יוֹם, לֹא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁהֲרֵי עָקַר דַּעְתּוֹ מִכָּאן וְגַם שָׁם לֹא קָנָה. וְדַוְקָא שֶׁיִּחֵד ד׳ אַמּוֹת וְהֵם בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם אַמָּה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: שְׁבִיתָתִי בְּעִקָּרוֹ, וּמִכָּאן עַד עִקָּרוֹ אֵין יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם. אֲבָל אִם אֵין כָּל הָאִילָן בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם, וְלֹא יִחֵד מָקוֹם תַּחְתָּיו, לֹא קָנָה שְׁבִיתָה דְּשֶׁמָּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ עַל אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהֵם חוּץ לְאַלְפַּיִם, וְגַם כָּאן לֹא קָנָה, שֶׁהֲרֵי עָקַר דַּעְתּוֹ מִכָּאן, וְלֹא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ. וְאִם כֻּלּוֹ עוֹמֵד תּוֹךְ אַלְפַּיִם וְלֹא יִחֵד מְקוֹם שְׁבִיתָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו, יֵשׁ לוֹ אַרְבָּעָה אֲלָפִים מִמְּקוֹמוֹ לְצַד הָאִילָן חוּץ מִשִּׁעוּר מֶשֶׁךְ תַּחְתָּיו שֶׁל אִילָן; כְּגוֹן אִם שִׁעוּר הָאִילָן עֶשְׂרִים אַמָּה, יֵשׁ לוֹ שָׁם אַלְפַּיִם פָּחוֹת עֶשְׂרִים אַמָּה. וּלְהָרַמְבָּ״ם, הַקּוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּרִחוּק מָקוֹם וְלֹא סִיֵּם מְקוֹם שְׁבִיתָתוֹ, לֹא קָנָה שְׁבִיתָה שָׁם אֶלָּא בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד בּוֹ כְּשֶׁחָשְׁכָה; וְכֵן אִם אָמַר: שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם, קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ. וְהָאוֹמֵר: שְׁבִיתָתִי תַּחַת אִילָן פְּלוֹנִי, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר, לֹא קָנָה שְׁבִיתָה שֶׁהֲרֵי לֹא כִּוֵּן מְקוֹם שְׁבִיתָתוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִתְכַּוֵּן לִשְׁבֹּת בְּעִקָּרוֹ, אוֹ בְּד׳ אַמּוֹת שֶׁבִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִּדְרוֹמוֹ. וְאִם הָיָה תַּחְתָּיו פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנֶה אַמּוֹת, וְנִתְכַּוֵּן לִשְׁבֹּת תַּחְתָּיו, קָנָה; שֶׁהֲרֵי מִקְצָת מְקוֹמוֹ מְסֻיָּם. וְכֵן דַּעַת הָרִי״ף בָּזֶה. (יב) הָיוּ שְׁנַיִם, אֶחָד מַכִּיר וְאֶחָד אֵינוֹ מַכִּיר, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מוֹסֵר שְׁבִיתָתוֹ לַמַּכִּיר וְאוֹמֵר: שְׁבִיתָתֵנוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. (יג) וְדַוְקָא לְבָא בַּדֶּרֶךְ הִתִּירוּ לוֹ כְּהַאי גַּוְנָא אֲבָל לֹא לְמִי שֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ; וְאִם אָמַר כֵּן, לֹא עָלֶה לוֹ וְאֵין לוֹ אֶלָּא שְׁבִיתַת בֵּיתוֹ. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) [לבוש] יש אומרים וכו׳. וכך סתום בשולחן ערוך. ודוקא בקבר בנין אבל נתנו בקרקע בית הקברות שרי יורה דעה סימן שס״ד:
(ב) [לבוש] שנשאר וכו׳. שלא ישאר בהם בשר כנזכר לעיל, וצריך לומר ועצם קטן נדחה בנפיחה (מלבושי יום טוב):
(ג) ויתחייב וכו׳. והוא הדין כשהניח עירובו ברשות הרבים רחוק משביתתו אין מתירין להביא פחות מארבע כיון דאפשר לבוא לידי חיוב חטאת תוס׳, ועיין סימן של״ו סעיף ג׳:
(ד) [לבוש] שאסרו להשתמש וכו׳. שלא יתלוש ואינו קרוב לודאי כמו קטימה:
(ה) [לבוש] אלא איסורא וכו׳. דדומה למחובר (מלבושי יום טוב), ומברטנורה פרק ג׳ דעירובין משמע דלית איסור כלל לתלוש בנעוצה אלא דקא משמע לן אף שהוא למעלה רוחב ארבע כיון שאין לו למטה ארבע לאו רשות היחיד הוא והוי עירוב, ולדעת הטור והרא״ש נראה לי דקא משמע לן דלא בעינן עירוב על גבי מקום ארבע, ואף דמפירוש רש״י דף ל״ד בעינן וכן פסק בעבודת הקודש דף ל״ה מכל מקום הם לא סבירא ליה כן, עוד יש לומר דקא משמע לן לדיוקא דבאין נעוצה אסור:
(ו) דאורייתא וכו׳. ועיין סימן שנ״ד סעיף ב׳: (ז) ונתגלגל וכו׳. הוא הדין עבר במזיד וגללו (ט״ז :
(ח) [לבוש] ואף על פי וכו׳. הב״ח וט״ז חשבו שזה הקשה הבית יוסף ומתרץ מנפשיה עיין שם ולא עיינו בר׳ יהונתן פרק בכל מערבין שממנו העתיק הבית יוסף:
(ט) [לבוש] ומשם אין ארבע אמות וכו׳. כלומר ומשום הכי אינו רחוק ארבע אמות מעירובו (מלבושי יום טוב):
(י) שספק אם הונח וכו׳. וכן עירב בתרומה ונסתפק אם בתרומה טהורה או טמאה וכן בפירות ספק נתקנו או לא נתקנו ועדיין טבל הן אין לומר כאן העמד עירוב על חזקתו שלא הוחזק בכשרות מעולם אדרבה יש לומר העמד האיש בחזקת ביתו (עבודת הקודש ל״ה), עירב בספק טריפה אינו עירוב דבעינן סעודה הראוי לאכילה (גמרא): (יא) ואם הוא חולה וכו׳. כן הוא בש״ס דף ל׳ וכן משמע בעבודת הקודש דף ל״ג ובהרא״ש וכן צריכין לפרש בטור ושולחן ערוך וכן עיקר, ומה שכתב ויש אומרים דחולה וכו׳ ליתא כלל:
(יב) ששה ביצים וכו׳. עיין סימן שס״ח ס״ק:
(יג) מקום לינחם וכו׳. וכן הרועים הלנים בשדה וקייצים ושומרי פירות הולכים אחר מקום לינתן:
(יד) על ידי שליח וכו׳. אפילו עבד או שפחה כשהם גדולים ומודים בעירוב:
(טו) ונתנו לו וכו׳. כן כתב הטור וצריך עיון דבעבודת הקודש כתב דף ל״ג אם ראה שהגיעו אף שלא ראה שקיבלו סמך עליו שחזקה קיבלו וכן משמע בש״ס ורמב״ם פרק ו׳, ובבית יוסף לא נזכר מחלוקת בזה וצריך עיון: טז דחזקה וכו׳. בשל חבריהם עבודת הקודש שם ור׳ יהונתן פרק בכל מערבין וריא״ז בשלטי גיבורים אבל במגן אברהם הביא בשם תוס׳ והרא״ש ומהר״ם דאפילו בדאורייתא כשיש מכשול למשלח אם לא יעשה שליחותו כגון הכא אמרינן חזקה שליח עושה וכו׳ אם ידעינן שעשה שליחתו אלא שספק אם שינה השליח אמרינן ודאי לא שינה (ר׳ בצלאל כ״ט):
(טז) דחזקה וכו׳. בשל חבריהם עבודת הקודש שם ור׳ יהונתן פרק בכל מערבין וריא״ז בשלטי גיבורים אבל במגן אברהם הביא בשם תוס׳ והרא״ש ומהר״ם דאפילו בדאורייתא כשיש מכשול למשלח אם לא יעשה שליחותו כגון הכא אמרינן חזקה שליח עושה וכו׳ אם ידעינן שעשה שליחתו אלא שספק אם שינה השליח אמרינן ודאי לא שינה (ר׳ בצלאל כ״ט):
(יז) הרי זה עירוב וכו׳. דבדרבנן קיימא לן יש ברירה ואפילו לא ידעו עד שחשיכה (מגיד): (יח) בתמרים וכו׳. ואין חילוק בין עירוב משל משלח או משל שליח (מגיד): (יט) במגדל וכו׳. אפילו שניהם קרובים או שניהם רחוקים כאן דעתו לנוח בשבת ולא במקום אחר (עבודת הקודש):
(כ) אילן וכו׳. והוא הדין שדה או מקום או בקעה כן משמע ברמב״ם פרק ז׳:
(כא) מותר לילך וכו׳. לאו למימרא שצריך לשם דוקא שאין צריך אפילו להחזיק בדרך, ולא דמי לסימן ת״י הואיל ואין לו שום מקום והוא בא בדרך (מלבושי יום טוב):
(כב) [לבוש] על ידי ריצה וכו׳. בכל כחו (רמב״ם):
(כג) אם אין כל אילן וכו׳. נראה לי דאם יש שלוש אמות חוץ לאלפיים מותר דעל כל פנים מקצת ביתו בתוך אלפיים אמה וכמו שכתב סוף הסעיף (מגן אברהם), ולא דק דבש״ס ופירוש רש״י מבואר דאלפיים וארבע אמות מותר וכן כתבו המרדכי סוף פרק מי שהוציאהו ור׳ יהונתן ומגיד וכן כתב בעבודת הקודש דף ל״ב זה לשונו, אם יש בין מקום רגליו ובין סוף נופו של אילן יותר מאלפיים אמה וארבע אמות לא יזוז וכו׳ היה כל נוף האילן מובלע בתוך אלפיים וארבע אמות אף שיש ברוחב הנוף שמונה אמות או יותר אף שלא סיים מקום ידוע בתחתיתו של אילן יכול לילך וכו׳, ואין ספק שכן כוונת הטור ושולחן ערוך ולבוש כמו שכתבתי אלפיים היינו ארבע אמות של שביתה ואלפיים, ואין לומר כוונת מגן אברהם נמי דאם יש שלוש אמות חוץ לאלפיים וארבע אמות דהיינו שבעה אמות חוץ לאלפיים דזה ודאי ליתא שהרי אם היה קונה שביתה בסוף האילן אין יכול ליכנס למקום רגליו אלא רק עד שלוש אמות ממקום רגליו, ולא דמי לסוף הסעיף דשם אין הדבר תלוי אלא במסויים שהרי יכול לילך לשם לכך כיון שמקצת ביתו מסוים סגי מה שאין כן הכא וכן מבואר מכל הפוסקים הנזכרים לעיל דכל האילן צריך שיהא מובלע בתוך אלפיים וארבע אמות:
(כד) [לבוש] עד סוף האילן וכו׳. ולשון תמוה הוא זה וכי איזה ארבע אמות נותנין לו אלא בתחתיתו של אילן ולשון רש״י כך הוא כל ארבע אמות שאתה נותן לו תחתיו לשביתה נותנת עד מקום רגליו אלפיים אמה:
(כה) ולרמב״ם וכו׳. ולעניות דעתי עיקר כסברא ראשונה כיון שהרשב״א והרא״ש וטור ומרדכי ראו לדברי רמב״ם וחולקין, ומה שכתב בית יוסף שדעת הרי״ף כרמב״ם מדהביא הא דאמר ר׳ הונא אינו מוכרח שהרי מביא כל השיטה שם וכן מר׳ יהונתן שם משמע דסבירא ליה כרשב״א וסייעתו וכן משמע באגודה:
(כו) [לבוש] הכל בסיום וכו׳. מקום לא אסברה לו יפה דזהו טעמא דרב וכולי עלמא אף הרמב״ם פוסק כשמואל אלא טעמא דהרמב״ם שסובר שכל שאינו קונה מקום שרצה לשבות בו מקומו שהוא עומד שם נקנה לו היא שיטת שמואל (מלבושי יום טוב):
(כז) [לבוש] לבוא בדרך וכו׳. אפילו היה בידו פת כיון שיצא שלא על דעת לערב וחשכה לו (רשב״א מלבושי יום טוב):
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×